"השכל בעצמו ובמקומו, מסוגל ליצור גיהנום מגן העדן או גן עדן מגיהנום" ג'ון מילטון

ההשלמה הפיוס וצמיחה

אחת המתנות הגדולות שהאדם זוכה להן במהלך חייו, זה ההכרה של מגוון ערכים שמנהלים אותו. כבני אדם כולנו שותפים לאותם ערכים שכל אחד מאתנו מייחס דרגת חשיבות שונה לכל ערך בנפרד. מה שאומר שהאדם יכול לבלות את שארית חייו בלי להבין מה מניע אותו, אדם כזה שרוי בקונפליקט ערכים.
קונפליקט ערכים נוצר כאשר אדם נתבע לבחור בין שתי אפשרויות שקרובות לליבו.
ביום שגיליתי את הערך הראשון בחיי שהוא המשפחה הבנתי מדוע אני נמצא במקום שאני עומד, כלומר בין שאנו מודעים לתהליך לבין שאיננו מודעים, אנו פועלים על תוכנות ניווט, אפליקציות, שמפעלים אותנו באופן תת מודע מבלי שהקדשנו להם מחשבה מודעת, או שהבנו מה מפעיל אותנו בכל מצב.
הגילוי הזה גרם לי להבין את השתלשלות חיי מבלי תחושת תסכול אלא אדרבא לתחושת רוגע הבנה והשלמה.
זיכרונות ילדותי זרועים בדאגה יום יומית לשלום בני משפחתי, גדלתי במשפחה עם ששה אחים בנים בלבד ואני הייתי האח הבכור, כל חיי זוכר לי, שחייתי בדאגה יום יומית לשלום אחי ולהוריי. מבחנתי חייתי על זמן שאול בכל רגע נתון הייתי מוכן להקריב את חיי למען אחיי או הוריי, הנימוק לכך היה כי אני האח הבכור ואני חייתי יותר שנים מאחיי ולכן להם זכותם לחיים גוברת על זכותי לחיים, אבל אורך החיים לא היה תקף לגבי הוריי, כי חיי אחיי תלויים בהוריי.
הנכונות להקרבה עצמית למען אחיי והוריי נכונה הייתה עד שנולדו ילדיי שלמענם ולרווחתם את חיי אקריב בשמחה.
לשמחתי ולמזלי ההקרבה לא הייתה הערך היחידי שהניע אותי, רצון עז היה לי להצליח לעשות דברים מיתוך אמונה והתלהבות.

ערך התרומה וההתנדבות הם ערכים דומיננטים אצלי, הזיכרון הראשון שאני תורם לזקנים מופיע אצלי עוד מגיל 6, נולדתי בבית שאן, לסבא שלי היה בוסתן ערבי מבחינתי גן עדן עלי אדמות, בכל מפלס גדל משהו אחר, במפלס העליון היו עצים של רימונים ושקדים, במפלס האמצעי היו עצים של תמרים, זתים תאנים, בחזית הבית היו פרחי שושנים ופרחים צהובים כתומים שאת שמם אני צריך לבדוק, היה לנו גם לול תרנגולות ויונים, במפלס התחתון הייתה לנו גן ירק שבו הסבא שלי זרע את ירקות העונה, ובכל יום שני וחמישי היה הולך לשוק למכור את מרכולתו, ובחודשי הקיץ זכור לי שהתלוויתי אליו לשוק, בזמן שסבי עסק במכירת מרכולתו צלוחית הכסף החלה להתמלא הייתי תוחב את ידיי לתוך קערת הכסף, ממלא חופן מטבעות בידיי ועובר בין שדרת הקבצנים שישבו בפיחתו של השוק, כגביר עובר בין הקבצנים ומחלק את הכסף מאחד לשני. אינני יודע איך להתייחס לזיכרון זה בעברי, אולי מעשה טיפשות של ילד בגיל 6 או סימן לבאות.
התרומות הן פן אחד באישיותי ופן אחר הוא ההתנדבות בכל הזדמנות אני זוכר שהתנדבתי לעזור לילדים בלימודים, הדרכתי בנוער העובד ובתנועת הצופים, הייתי מדריך סטודנטים עולים, הייתי מדריך חבורות רחוב, והייתי מדריך במוסד נעול של עבריינים צעירים.
נושא המצוקה ובעוני היו אז כעכשיו קרובים לליבי. בחזוני כל בני האדם נולדו שווים בלי הבדל דת או מין וצרכיהם האישיים שווים.
אחד הערכים שדומיננטיים אצלי הוא חוש הסקרנות הכול אבל פשוט הכול מעניין ומסקרן אותי. ההצלחה שלי היא פרי לימוד עצמי הכול עשתי על בסיס ניסויי וטעיה, התלהבות ושכנוע עצמי.
כשהחלטתי ללמוד מדע המדינה וסוציולוגיה אמר לי אבי שאני צריך ללמוד משהו שייתן לי מקצוע ביד אמרתי לו, אבא אני ציוני אני רוצה להיות שגריר או שליח של הסוכנות, זה מה שמעניין אותי.
אלה שסוציולוגיה לא סיימתי באמצע שנה ב' נכשלתי פעמיים בקורס לסטטיסטיקה רק בגלל שהיה לי מרצה מעולה פרופ' גבי ויימן שאמר שלא חייבים להגיש תרגילים, ואני שהייתי מוקסם מיכולתו המדהימה של המרצה להעביר את החומר שהכול היה ניראה לי נהיר שמחתי לא להגיש את התרגילים, אלה שכשלתי פעמיים ומי שנכשל פעמיים בקורס נדרש לעזוב את החוג לסוציולוגיה.
תחושת הבושה ומה יגידו עליי היא תחושה משתקת ומשבשת את שיקול הדעת, מבושה כבשת את פניי בקרקע ולא העזתי לברר אם יש מוצא מהמצב, וכך נרשמתי לחוג ללימודי א"י וכשנפגשתי באקראי עם חבריי לשעבר מהחוג לסוציולוגיה שאלו למה לא נגשתי לוועדת חריגים? זו לא הפעם היחידה שהייתה בחיי שהחשש מה יגידו עליי ריפה את ידיי.
בנושא כסף וייחס לכסף במשפחתי לא דברו עליו, הוריי אמרו שאת הכסף צריך לשמור אבל בפועל לא מנעו מאתנו כסף ההיפך הוא הנכון, מאחר ואני הייתי ילד שובב שהרכיב משקפיים והמשקפיים היו רק לבית ובבית הספר הסתרתי אותם בתיק, ובכל שנה כמה פעמים בשנה נשברו לי המשקפיים העיקר בגלאים שבין 8 עד 13 זו הייתה התדירות לא זכור לי שההורים שלי כעסו עליי במיוחד, כנ"ל לגבי טיפולי שניים בגיל התיכון לא לוותי לרופא השניים עלי ידי מי מהוריי אלא הלכתי לבד והורי נדרשו לשלם את עלות הטיפול.
הדיבור המפורש בנוגע לכסף היה כשהחלטתי להקים עסק לסיטונאות לבשר אבי אמר לי שאנחנו במשפחה לא מתאימים לעסקים כי אנחנו אנשים ישרים ובמסחר אי אפשר להצליח בלי לרמות. אבא שלי צדק בתוצאה, אבל אני לא בטוח שאי אפשר להצליח בעסקים בלי לרמות, אני אדם לא חומרי הכסף לא היה מניע בחיי אף פעם לא התייחסי אליו בכבוד ובאהבה והוא – הכסף השיב לי מנה אפיים.
לי, שלא היו פנטזיות לכסף או מסחר התגלגלתי לזה רק משום שאשתי הייתה מנהלת החשבונות של סיטונאות לבשר וכשנה לפני שהעסק כשל היא אמרה לי שבסוף הם יפשטו את הרגל בגלל ניהול כושל, העובדה שהערכתה של אשתי התממשה גרמה לי להחלטית לפתוח את העסק במקומם למרות מחאותיה של אשתי שהעסק גדול עלינו.
האמת שהצלחתי בעסק למרות שלא היה לי הון ראשוני למעט ערבות בנקאית של אבי, אלא שהעובדה שאשתי עמדה ללדת את בתנו הבכורה גרמה לי לסגור את סיטונאות הבשר ורכוש את המינימרקט שהיה ממש מתחת לבית שלי הרעיון היה שכך אוכל להיות שותף פעיל בגידול הילדים, לא היה אירוע אחד או יום הורים אחד או מסיבה שהחמצתי בכל אירוע אני ואשתי הגענו.
אבא שלי היה דמות מופת בחיי דמותו מלווה אותי ולפי חזונו ודרכו אני פוסע ושופט את דרכי אבי היה אוהב אדם ועזר בחפץ לב לאנשים, ביתנו היה פתוח תמיד לאנשים ולמבקרים, אבי היה דמות פולטית בבתינו התארח השר יגאל אלון ואני פגשתי את יצחק רבין בשנת 1973 וכבר אז הערכתי שיהיה ראש ממשלה בישראל, אבי נפטר בשנת 1996 בגיל שישים ממחלת הסרטן.
הדאגה לחלשים ולבני משפחה הייתה דאגתו של אבי ובמובן זה אני שוקל את החלטותיי בהתאם לסולם הערכים והרצונות של אבי, אני יודע שכל מה שאני עושה זה לפי רצונו ומשאלתו הלא מצווה, זו הייתה דרכו ודרכו היא דרכי.
אמא שלי אישה שכול כולה נתינה, תמיד חיננית תמיד אומרת כן, כל השכנים בשכונה היו באים לבקש מאמא שלי כי היא לא ידעה להגיד לא, וכילד לא אהבתי את זה התחושה שלי שכולם מנצלים את טוב הלב של אמא שלי, לימים הבנתי שאני דיי דומה לאמא שלי גם אני תמיד אומר כן, קל לי הרבה יותר עם כן מאשר עם לא. הלא סוחט אנרגיה הכן תמיד משאיר תחושה של עוד.
הוריי תמיד הטיפו לנו לשמור ולטפח את הקשר בין האחים שכולנו ביחד הרבה יותר מכל אחד מאתנו בנפרד, אבי השתמש בדימוי שענף אחד כול אחד יכול לשבור אבל 6 ענפים אי אפשר לשבור.
על הציווי של הוריי לשמור על יחסינו ההדוקים אנו שומרים בקפידה עד היום הזה, ההחלטות המשפחתיות מתקבלות ביננו האחים מבלי מעורבות של הנשים הכול קורה מיתוך דאגה, אכפתיות והתחשבות בכל אחד מהאחים והרצונות שלו, אין כפייה אין רוב, רק בהסכמה מלאה.
אנחנו גדלנו בבית שהורינו היו זוג יונים התקשורת בניהם הייתה במבטים, במבטים הם העבירו תחושות רגשות ומסרים, כולם דברו על סיפור אהבתם הייחודי.

מה הדימוי העצמי שלי ואיך הוא נוצר?

הדימוי העצמי שלי הוא של winner והוא נבנה ממהלך הצלחות שנוצרו בתקופת ההתבגרות שלי, בתיכון הרגשתי כמו איזה רפורמטור שבא לשנות את העולם. בכיתה נחשבתי לתלמיד טוב, ומבחינה חברתית הרגשתי מצוין. בכיתה י' רצתי לרוץ לתפקיד יו"ר מועצת התלמידים, או שהגיל שלי או שאישיות שלי הרתיעה את הנהלת ביה"ס והם המליצו לי לבחור מועמד לתפקיד היו"ר מכיתות י"א או י"ב ואני אתמנה לסגנו, למעשה אני הוא שניהל את הבחירות ואכן נבחרנו ברוב קולות גדול.
בתחילת כיתה י"א נכנס מנהל ביה"ס והודיע שבפסח תצא משלחת נוער לארה"ב המשלחת תמנה שמונה תלמידים ארבעה מכל ביה"ס. אני שהייתי תלמיד טוב אבל אנגלית לא ידעתי הייתי מסוג המופרעים שבשיעורי אנגלית שלחו אותם לשחק כדור רגל החלטתי באותו הרגע שאני יוצא במשלחת לארה"ב. ההחלטה הזו בו ברגע היא שאפשרה לי ללמוד אנגלית ברמה שוטפת תוך שלושה חודשים ולהתמודד באנגלית מול שאר המתמודדים.
אני זוכר כשבאתי לשיעורי תגבור באנגלית לכל המועמדים הפוטנציאלים, והמורה שאל אותי משהו באנגלית ולא ידעתי כל הקבוצה התפרצה בצחוק. ניראה שהצחוק הזה לא הרתיע אותי ובנחישות למדתי מעל 3000 מילים ב שלושה חודשים.
בכיתה י"ב הרצאתי באנגלית ליהודים שהסוכנות הביאה על בעיות של עיירות הפיתוח ההרצאה הייתה באנגלית ומהראש, אז לא הכרנו עזרים כמו שקופיות או מצגות. הכול קלח מהראש ומהלב.
אחת החוויות המכוננות בחיי היו בנושא אמירת אמת ויושר, אני וחבר שלי יצאנו משטח ביה"ס לתפוס עקרבים הגענו באיחור לשיעור המורה שלחה אותנו למנהלת, החבר שלי נכנס ראשון סיפר מה שסיפר למנהלת ששלחה אותו לעמוד ליד המזכירות, כשכנסתי שאלה אותי המנהלת למה איחרתי, סיפרתי לה שבהפסקה יצאנו משטח ביה"ס לתפוס עקרבים, לא שמענו את הצלצול ולכן הגענו באיחור, בנוכחותי אמרה המנהלת למפקחת "את רואה מה אני אוהבת בילד הזה שהוא אומר תמיד את האמת ושלחה אותי לשיעור".
אחת המשאלות שהיו לי בצעירותי לרצות ולהישאר ילד, הבנתי שאת הגיל לא אוכל לעצור אבל את הרגש והמחשבה להשאיר צעירים לנצח להערכתי בזה הצלחתי.
גדלתי כילד בן חורין במחשבתי ובהתנהגותי הייתי נונקונפורמיסט התבטאתי בחופשיות ובדעתנות לחמתי בעד הצדק ונגד העולות, הרגשתי אידאליסט, שלחתי מכתבים למערכת העיתונים בנושאים כלכליים וחברתיים, שלחתי מכתבים לחברי הכנסת.
ארגנתי עצומה למען פולארד ושלחתי אותה לנשיא ארה"ב ביל קלינטון, ארגנתי בגדים שמיכות ותרומות למען ילדי אתיופיה.

ההשלמה והפיוס

שרה, אשתי היקרה לי

נוצרו רק לאחר שלמדתי להכיר את מערכת הערכים שלי בכל פעם שיש התנגשות בין ערכים לדוגמה המשפחה מול פרנסה לקוחות מול הגשמה עצמית תמיד המחויבות למשפחה תגבר על ערכים אחרים.
כשתוכנת ההפעלה שלי ברורה וידועה לי, אני כבר לא חש את תחושת ההחמצה והתסכול שבעבר היו לי. לא פעם החלטתי לעשות משהו מסוים, אבל בפועל עשיתי משהו אחר, אז לא הבנתי למה אני לא עושה את מה שהתחייבתי אליו, כיום ברור לי שיש תבנית יש סולם ערכים, מפה אישית שבכל מצב תכתיב לי את תווי ההתנהגות האישי שלי.
כל אדם מושך לחייו את הדברים שמעניינים אותו ומתעלם מכל מה שלא מעניין אותו, כולנו כבני אדם יוצרים במוחנו הכללות השמטות ועיוותים שמטרתם לייצר לנו תבנית חשיבה מוכנה לכל מצב ותרחיש, זו בעצם תוכניתי המגירה שגיבשנו במהלך חיינו.
אין זה מקרי שאשתי ואני זכינו לגדל את ילדינו ועכשיו גם את נכדינו ובעזרת השם שנזכה לגדל גם את ניננו.

ההארה

ההארה כדרכה מופיעה באבחת אור אחת ומשנה סדרי בראשית הייתי בעיצומו של תהליך בדמיון מודרך בו התבקשתי לעבוד על אחד הנושאים שיוצרים תקיעות בחיי, בחרתי בחוסר מיקוד העובדה שאני פועל בו זמנית בהרבה נושאים לא מאפשרת לי להתמקצע בנושא אחד ולהיות מומחה בתחומו. כתוצאה מכך אני מרגיש חוסר בטחון כי תמיד אני נמצא במצב של למידה. כל נושא חדש מלהיב אותי מסקרן אותי ויוצר חווית גירוי ועניין.
כשעצמתי את עיניי והתרכזתי בעברי, ראיתי רק הצלחות וברקים והבנתי שזכיתי לכל השפע הזה רק בגלל שהייתי שונה, הכול בא לי כתוצאה מהסקרנות וההעזה שאם לא הייתי כזה, אני לא הייתי מי שאני ובאבחה אחת הבנתי שחיי לא היו כאלה אם הייתי אדם ממוקד, דווקא האדם הממוקד והנחוש הוא שמפחיד אותי עשרות מונים לעומת חיי שהם מלווים בספקות, שום דבר אינו מוחלט בהם הכול בגדר אפשרי עבורי.
אשריי שאלו הם חיי ושאמשיך לעשות בהם חייל לטובתי לטובת משפחתי ולטבת עמי.

תובנות חדשות

במהלך השנים "טפחתי" אמנות מגבילות כמו למשל אני לא זוכר טוב, אבל שכחתי את כל מקרים שאני כן זוכר, תווך הזיכרון שלי מתחיל מגיל שלוש. בגיל 24 זכיתי בתחרות זיכרון כאשר זכרתי יותר מכל שאר המשתתפים.
אמונה אחרת "לצעירים קל יותר בעידן הטכנולוגי" "הם תופסים מהר יותר" אף על פי כן, אני יודע הרבה יותר מהרבה צעירים ממני.
אמונה אחרת אני "לא טוב במכירות" כאשר הסטטיסטיקה שלי של 70% אחוזי סגירה והבעיה זה לא עם הסגירה אלא עם יצירת הפגישה.
"אני לא למדתי קידום אתרים במוסד מוכר" ואף על פי כן ההישגים שלי טובים יותר מההישגים של בוגרים של מוסדות מוכרים.

הצמיחה

כשתחושת היעוד האישי שלי ברורה יותר והאמונה שיש לי כול מה שדרוש להצלחה, זו הקרקע שתצמיח את הצמיחה המיוחלת.
ההחלטה על הקמת הבלוג מצפרדעים לנסיכים מסמלת את המעבר מהמצב המצוי למצב הרצוי.